המלחמה באוקראינה: ה-AI נכנס לקו האש
המלחמה באוקראינה מתקרבת לשלב חדש שבו הבינה המלאכותית כבר לא רק מסייעת לחיילים לקבל החלטות — אלא מתחילה לקבל חלק מהן בעצמה. מומחים מעריכים שבתוך 6–12 חודשים רוסיה ואוקראינה עשויות להגיע להפעלה נרחבת של מערכות נשק אוטונומיות המסוגלות לנווט, לזהות מטרות ולתקוף גם ללא שליטה רציפה של מפעיל אנושי.
הטכנולוגיה עצמה כבר נמצאת בשטח. שני הצדדים משתמשים ברחפנים ובמערכות ראייה ממוחשבת כדי להתמודד עם אחת הבעיות הגדולות של הלחימה כיום: שיבושי תקשורת ולוחמה אלקטרונית. במקום שרחפן יהיה תלוי כל הזמן בקשר עם המפעיל שלו, בינה מלאכותית יכולה לאפשר לו לזהות מטרה ולהמשיך אליה גם לאחר שהקשר נותק.
השלב הבא משמעותי הרבה יותר. כיום אדם עדיין מעורב ברוב המקרים בהחלטה אם לתקוף, אבל ככל שמערכות הזיהוי משתפרות, רחפן יכול לקבל תמונה מהמצלמה, לזהות בעצמו רכב, טנק או מטרה אחרת ולהחליט כיצד לפעול. אם הטכנולוגיה תהיה אמינה וזולה מספיק, יהיה אפשר להפעיל מספר גדול מאוד של רחפנים מבלי להצמיד מפעיל אנושי לכל אחד מהם.
וזה בדיוק מה שהופך את אוקראינה למעבדה של המלחמה העתידית. כל שיפור באוטונומיה של צד אחד יוצר לחץ מיידי על הצד השני לפתח מערכת מהירה ועצמאית יותר. בזמן שהקהילה הבינלאומית ממשיכה לדון בשאלות של אחריות, פיקוח ואתיקה, הטכנולוגיה בשטח מתקדמת הרבה יותר מהר.
דעתי: אנחנו כבר שם. השאלה היא כבר לא האם מכונות יקבלו החלטות של חיים ומוות בשדה הקרב, אלא מתי זה יהפוך לשגרה ובאיזה קנה מידה.
קשה לי להאמין שרוסיה, אוקראינה, ארצות הברית, סין או כל יריבה אחרת יסכימו לעצור יחד טכנולוגיה שיכולה לתת להן יתרון צבאי משמעותי. דווקא מפני שאף צד לא רוצה לגלות שהאויב הקדים אותו, לכולם יש תמריץ להמשיך את המרוץ.
אפשר וצריך לדבר על חוקים, אחריות ומגבלות, אבל לא הייתי בונה על כך שהם יעצרו את ההתפתחות. ברגע שמערכת אוטונומית תוכיח שהיא יכולה לזהות מטרה, להגיב מהר יותר מאדם ולהמשיך לפעול גם כשאין קשר עם מפעיל אנושי, הלחץ להשתמש בה יהיה עצום.
לכן מבחינתי המסקנה פשוטה: לא לחכות שהעולם יעצור את הטכנולוגיה, אלא לדאוג להיות בקדמתה. בעולם שבו נשק אוטונומי הופך לחלק משדה הקרב, הפער בין מי שמוביל בתחום לבין מי שנשאר מאחור עלול להפוך מיתרון טכנולוגי לעניין של ביטחון לאומי.