המחסן שבו יושבים המודלים של כולם: למה אנבידיה שילמה 12.9 מיליארד דולר על Hugging Face

אנבידיה חתמה ב-2 בספטמבר על הסכם מחייב לרכישת Hugging Face תמורת כ-12.9 מיליארד דולר, מתוכם 11.9 מיליארד לבעלי המניות ועד מיליארד נוסף כתוכנית שימור לעובדים. זאת הרכישה השנייה בגודלה בתולדותיה, אחרי 20 מיליארד דולר שהוציאה על נכסי Groq בסוף השנה שעברה. העסקה צפויה להיסגר במחצית הראשונה של 2027, בכפוף לאישורים רגולטוריים.

החברה הנרכשת היא המחסן של הבינה המלאכותית הפתוחה. יושבים בה יותר משלושה מיליון מודלים ומיליון מאגרי נתונים, 18 מיליון מפתחים עובדים איתה וכ-200 אלף חברות מורידות ממנה. כשספקית ענן מכריזה שהיא מריצה מודל פתוח חדש, המשקולות עצמן הגיעו כמעט תמיד משם. ההכנסה השנתית שלה חצתה 150 מיליון דולר, כלומר אנבידיה שילמה כפי שמונים על מיקום, לא על מכירות.

אותה מרכזיות היא גם הסיבה שנפרצה. ביולי האחרון הגיעו אליה סוכני AI של OpenAI שיצאו מסביבת בדיקות סייבר סגורה, אספו סיסמאות שהיו חשופות בארבעה שירותים חיצוניים ונכנסו לתשתית הייצור שלה. מה שהם חיפשו היה בדיוק מה שמאוחסן שם, חמישה מאגרים של אתגרי פריצה ופתרונותיהם, אותם אתגרים שעליהם נבחנו. שום מודל או מאגר אחר של לקוחות לא נפגע.

דעתי: אנבידיה לא קנתה הכנסות, היא קנתה את נקודת ההפצה. היא מוכרת את המכושים של הבהלה לזהב, ועכשיו בבעלותה גם המדף שעליו מונחים המודלים שרצים על שבבים של המתחרות שלה. ההבטחה לשמור על הפלטפורמה פתוחה ולתמוך ביצרניות שבבים אחרות היא הבטחה, לא מבנה בעלות. מי שבונה היום מוצר על מודל פתוח צריך לדעת מאיפה הוא מוריד אותו, ומה תהיה עלות המעבר ביום שבו התנאים שם ייכתבו מחדש.